Menu
רכבים ישנים שאינם רכבי אספנות, הם רכבים שטוב ייעשו אם יצמצמו בהם את הנסיעה וככל הניתן, לא ייסעו בהם כלל.
במציאות של כבישים עמוסים, רכב ישן סובל מנחיתות ברורה בכביש, נחיתות שיוצרת רמת סיכון גבוהה גם לנוסע ברכב וגם לנהגים מסביב.
יש שני סוגי הגדרות לרכב ישן, האחת היא ההגדרה הרשמית המוגדרת בתקנות התעבורה של מדינת ישראל והשנייה היא הגדרה חופשית המשתנה בהתאם לזווית הראייה של אנשים.
ההגדרה מתייחסת לשתי תקופות גיל של רכבים.
רכב המגיע לשנתו ה- 15 על הכביש הינו רכב ישן המחויב בביצוע בדיקת בלמים במוסך, לפני הגעה למכון רישוי לביצוע הטסט השנתי. על רכב ישן המגיע לגיל 19, חלה תקנה של ביצוע בדיקת רישוי כל חצי שנה.
הקושי למכור רכבים ישנים הוא די ברור, מעבר לכל הבעיות שצוינו המאפיינות רכבים ישנים, כיום, אפשרויות הרכישה והמימון של רכבים חדישים הן רבות ואנשים מעדיפים ובצדק, לרכוש מכוניות בטיחותיות יותר ושלא מצריכות אחזקה בתדירות גבוהה.
לתוך המרחב הזה, של רכבים ישנים שלא נמכרים, נכנס קונה רכבים ישנים, כמו גרר חן, הקונה מכם את הרכבים הישנים למטרות של גריטה ופירוק.
למעשה מדובר בשני מילים המתארות את אותו תהליך. תהליך שבו לוקחים רכב ישן או תקול ומבצעים עליו פעולה של פירוק חלקים לשם חלקי חילוף ולשם מיחזור חומרי הגלם מהם הוא עשוי.
