מה עושים עם רכב שסיים את דרכו כרכב? מה עושים עם רכב שלא עובר טסט או רכב שצובר בלי סוף תקלות והופך למשקולת כלכלית לבעל הרכב? מה עושים עם רכב העומד בחצר ומחליד ומהווה מטרד סביבתי?.
במקרה כזה הפתרון היחיד, ההגיוני, הכלכלי והסביבתי הוא למכור את הרכב לפירוק.
מוכרים את הרכב כפי שהוא לעסק העוסק בקניית רכבים לפירוק. קונה הרכבים מעביר את הרכב למגרש פירוק רכבים ושם מכונאים בוחנים את הרכב ומחליטים האם יש בו חלקים היכולים לשמש כחלקי חילוף משומשים לרכב אחר ובמקביל אילו חלקים יועברו לתהליכי מחזור בהתאם לסוג החומר שהם.
מדובר גם על חלקים פנימיים וגם על חיצוניים של הרכב שמשמשים כחלפים משומשים לרכבים. חלקים פנימיים כמו (מנוע, רדיאטור, קרבורטור ואחרים) וגם חלקים חיצונים (מראות, דלתות, כיסאות ואחרים) עוברים ניקוי קל ושיפוץ לפני שהופכים לחלקי חילוף.
חסרונות: האחריות לחלק קצרה יותר מזו של חלק חדש, לעיתים אין אחריות, מצריך תהליך חיפוש ואיתור של חלף, בהרבה מקרים רכישת חלק משומש לא כוללת את ההתקנה שלו.
יתרונות: עלות נמוכה יותר לעומת חלקים מקוריים חדשים וחלקים תחלפים, סיכוי גבוה לחלף מקורי, תרומה לאיכות הסביבה, זמינות גבוה של חלפים.
תחום זה הינו שוק ללא פיקוח ולמעשה כל אחד יכול למכור חלפים והרבה אף עושים זאת באמצעות פלטפורמות דיגיטליות למכירה ברשת. לעומת זאת, רכישת חלק משומש מחנות חלפים מוכרת הנה אפשרות בטוחה יותר לתקינות החלק במיוחד כאשר מדובר בחלקים פנימיים.